<h1>אבודרהם סדר מוצאי שבת</h1>
<h2>דף כד.</h2>
ואחר כך מבדיל שליח צבור, כדי להוציא עניים ידי חובתם, שאין ידם משגת לקנות יין, כי אין מבדילין על הפת, אלא על היין, כמו שיתבאר לקמן, וכתב רב נטרונאי, שכיון שהבדיל שליח צבור יצא כל הצבור כולו ידי חובה, והרוצה לחזור ולהבדיל בביתו הרשות בידו. ואם לא רצה או שאין לו יין יצא ידי חובתו בהבדלת שליח צבור.
<h2>דף כז:</h2>
והטעם שמריחין הבשמים במוצאי שבת כדי לעשות נחת רוח לאדם, על שהלכה ממנו הנשמה היתירה, האבודה במוצאי שבת, שנאמר (שמות ל"א, י"ז) שבת וינפש. כיון ששבת ווי אבדה נפש. נשאל הרשב"א מפני מה אין מברכין על הבשמים במוצאי יום טוב שחל להיות בתוך השבת, כמו שמברכין במוצאי שבת, שהרי יש ביום טוב נשמה יתירה, ועל זה מברכין ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת יקנה"ז, ואין מברכין על הבשמים. והשיב, נראה לי, כי נשמה יתירה שאמרו הוא, מפני שהימים נפעלים כפי התחלת בריאתם. וכמו שאמר במסכת תעניות בפרק בשלשה פרקים תנו רבנן אנשי משמר היו מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון. אנשי מעמד נכנסין לבית הכנסת, ויושבין ארבע תעניות בשבת, בשני ובשלישי וברביעי ובחמישי. בשני על יורדי הים, כלומר, מפני שבו נחלקו המים, ועלול להיות צער בימים. ובשלישי על הולכי מדברות, כלומר, מפני שבו נראית היבשה. וברביעי על אסכרה שלא תיפול בתינוקות כלומר, מפני שבו נבראו המאורות, דכתיב בהו והיו למאורות, למארת כתיב. ובחמישי על עוברות ומניקות, עוברות שלא יפילו ומניקות שיניקו את בניהם. כלומר, שבו נבראו העופות והדגים, ולפיכך כשנגמרה מלאכת הבריאה עמד העולם על שלימותו ובריאותו בשבת, וכשיצא השבת חוזרות ימות השבת חלילה להיותם נפעלים בתחילתם. ויום הראשון חלוש מכולם, שממנו ההתחלה. וענין זה אמרו שם עוד, שביום הראשון לא היו מתענין, מפני שהוא יום שלישי ליצירה, כלומר ליצירת האדם, והאדם חלוש בשלישי ליצירה, כתינוקות שהם חלושות בשלישי, כמו שמוזכר בדברי חכמים. ואמרו ריחני משום נשמה יתירה, ופירושו כמו שאמרתי, ולפיכך צריך ריחני להשיב את הנפש ולחזקה, אבל במוצאי יום טוב אינו צריך, ומכל מקום כשבא יום טוב במוצאי שבת אינו צריך לבשמים, שעונג יום טוב עולה כבשמים לנשמה יתירה ויותר. ויש מפרשים נשמה יתירה היא המנוחה והעונג שהנפש מוצאה בשבת, כאילו היא נשמה יתירה, וכשנכנס לימי הטורח והענוי, כאילו אבדה ממנו נשמה יתירה, ונחלש. ולפי פירוש זה, בשבת נתוספת בו נשמה יתירה, מפני שהוא יום מנוחה, ואפלו ממלאכת אוכל נפש, מה שאין כן ביום טוב, ומכל מקום כשחל יום טוב במוצאי שבת אינו צריך לבשמים, שעונג יום טוב עולה כבשמים, עד כאן תשובת הרשב"א. והרב אברהם בן עזרא ז"ל פירש נשמה יתירה, כי בשבת יתחדש בגופות יתרון כח, ובנשמה יתרון השכל, וזה ויברך אלהים את יום השביעי. ולפי פירוש זה אין חידוש זה ביום טוב, ולפיכך אין מברכין על הבשמים במוצאו.
